ביאור:בראשית מז יב
בראשית מז יב: "וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מז יב.
וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו
[עריכה]תמונת רקע
[עריכה]כאשר יעקב ירד מצרימה הוא היה כבן 130 (ביאור:בראשית מז ט). עד מותו בגיל 147 לא מובא מקרה אחד שיוסף דיבר עם אחיו, למרות שהוא ביקר פעמים את אביו, ונוכח במותו. אפשר להגיד שלא היה להם דבר חשוב לדבר. אולם אפשר להגיד שהם נפגשו מה שפחות.
אפרים ומנשה הצטרפו לבני ישראל, וסביר להניח שהם נפגשו עם בני דודם והצטרפו נפשית לבני ישראל, ולברכת אלוהים.
וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף
[עריכה]- יוסף הבטיח לאחים: "וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם, כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב" (ביאור:בראשית מה יא)
- פרעה פקד: "וּבֹאוּ אֵלָי, וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית מה יח).
- פרעה חזר ואמר בשינוי קל: "בְּמֵיטַב הָאָרֶץ, הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ" (ביאור:בראשית מז ו).
בפקודה הראשונה פרעה לא הבטיח אדמה, אלא רק את פירות האדמה "טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם" למאכל.
בפקודה השניה פרעה הבין שהם צריכים אדמה, והוא אישר את גושן למושבם, אבל לא חזר על הזכות לאכול חינם.
יוסף בפקודתו הגביל את הלחם לחמש שנים בלבד, לשנות הרעב. אחר כך הוא יעשה לפי מה שיהיה.
וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם
[עריכה]כהבטחתו, ובאישור פרעה, יוסף המשיך לכלכל את משפחתו בתבואה. לחם כולל כל מאכל, אבל בשר וחלב היה לבני ישראל מהצאן שלהם.
אולם בסוף המשפט נאמר: "לְפִי הַטָּף" - התוספת הזו מגבילה את כמות האוכל. הם לא קיבלו כמות בלתי מוגבלת אלא במשורה. גם לאחיו יוסף המשיך לספור את הילדים ועשה רשימות. יוסף לא רצה ליצור תלות. האחים קיבלו אוכל בצניעות. מי שרוצה יותר, שיעבד בצאן. מי שרוצה יותר, שימכור את תוצרתו לאחרים, מי שרוצה יותר שיעבוד, ינכז את הביצות בארצם, יבנה תעלות וגשרים וישבח את הארץ.
אולם יוסף לא הפסיק את העזרה לאחיו לאחר גמר שנות הרעב, וכך יוסף מבטיח לאחיו לאחר מות יעקב: "וְעַתָּה, אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם" (ביאור:בראשית נ כא). מכאן ניתן להבין שיוסף התכוון להאכיל אותם כל חייו.
ביציאת מצרים, בני ישראל אומרים למשה:
- "מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע" (שמות טז ג). אולם כאן לא מדובר על תמיכה ממשלתית מפרעה. במצרים היו להם צאן ובקר רבים וכך היה להם בשר רב, והם יכלו לאכול לשובע.
- "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם, אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים" (במדבר יא ה), כאילו שמצרים המשיכה להאכיל אותם חינם עד צאתם ממצרים. אולם מהרשימה נראה שכל אלו לא היו מאכלי תבואה שניתן לאסוף אותם לשבע שנות הרעב. פשוט האוכל הזה גדל חינם בארץ גושן מהאדמה הפוריה ומי היאור.
ניתן להבין שכאשר בא פרעה חדש שלא ידע את יוסף, לבטח התמיכה הכלכלית, נגמרה.